ראש ממשלת ישראל ובזיון התקשורת הישראלי

מאת: אייל שטייניץ, עו"ד ובורר, נובמבר 2019

הקדמת דבר

בכתיבתי הצנועה המבטאת תפישתי האישית בלבד, אנסה להעיר את תשומת לב הציבור לעובדות מתוך כתב האישום, אשר התעמקות בהן סותרות את שלושת האישומים, ולכל הפחות מאפשרת ראיה שונה לגמרי מזו שמציגה התקשורת, הכל כדלקמן ובתמציתיות:

כתב האישום

ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו (להלן: רוה"מ), מואשם כי בשל קשר עם שאול אלוביץ', בעל השליטה בחברת בזק וחברות נוספות, קיבל שוחד בדמות פרסום חיובי באתר האינטרנט וואלה (להלן: "האישום הראשון") ויש במעשים אלו לכדי אישום בשוחד והפרת אמונים. עוד הואשם רוה"מ כי הוצע לו שוחד מאת נוני מוזס, בעליה של קבוצת ידיעות אחרונות (להלן: "נוני"), והוא לא הסכים לקבלו, ולא התכוון להסכים לקבלו. הפרקליטות סבורה כי בעובדה כי רוה"מ שוחח עם נוני, ושמע הצעת שוחד, די בה להקים עבירת הפרת אמונים ופגיעה בציבור הישראלי (להלן: "האישום השני"). האישום השלישי נוגע ליחסי חברות בין רוה"מ לבין מר פאקר ומר מילצ'ן, חבריו האישיים, לפיהם השניים נתנו לרוה"מ סיגרים ושמפניות מכוח קשרי חברות והערצה, והוא בתמורה, כך נטען, פעל (1) לקדם אזור סחר חופשי במסגרתו יועסקו פלסטינאים, דבר שיש בו לתרום לכלכלת ישראל ואף לתהליך השלום. (2) כי יצר קשר עם שר בכיר בממשל ארה"ב בכדי שיסייע להאריך את הוויזה של מר מילצ'ן לארה"ב, בשים לב כי מילצ'ן פעל בשירות המוסד רבות ועשה שימוש במטוסו האישי לקידום אינטרסים של ישראל. (3) כי קידם בחינת מיזוג בשוק התקשורת הישראלי ובחינת חיסול עמלת יתר, לאחר שגופי הפרסום בישראל אנסו את שוק הטלוויזיה וסחטו עמלות קיצוניות, דבר שפגע בין היתר באיכות התכנים בתקשורת הישראלית (להלן: "האישום השלישי"). בגין האישומים השני והשלישי, טוענת הפרקליטות למרמה והפרת אמונים שנזקיה, לשיטתם, היא פגיעה בציבור בישראל. כל האשמות על צוללות, שוחד, מניות בחו"ל וכיוצ' שפורסמו, נעלמו כלא היו, והם באמת לא היו כפי שיורחב מטה למרות התקיפה התקשורתית החמורה כנגד רוה"מ לה נחשף הציבור הישראלי משך השנים האחרונות.

א. האישום הראשון

עובדות מתוך כתב האישום

  1. בס' 17 לכתב האישום (להלן: "כ"א") הפרקליטות מספרת על הבנה בין רוה"מ לאלוביץ' של "תן וקח". כלומר גם בפרקליטות יודעים שלא היה איזה סיכום ולשיטתם התקיימה רק הבנה. עוד מלמדות העובדות כי בפעולותיו אימץ רוה"מ את מסמך ועדת חייק דבר שלמעשה מאפשר למדינה לקדם את הרפורמה המוצעת לעניין השימוש בתשתיות בזק לטובת הציבור.
  2.  
  3. בס' 18 לחלק ב.1 לכ"א, מספרים לציבור כי בקיום ארוחת ערב בין רוה"מ ואשתו עם משפחת אלוביץ', חבריהם, סוכם כי רוה"מ יוכל להעביר טענות בדבר פרסומים ישירות למר אלוביץ' בוודאי לאחר שזה הציג למר אלוביץ' פרסומים מטעים ופוגעניים. מה ששכחה הפרקליטות לציין, כי לגיטימי ביותר שבין חברים, יבהיר רוה"מ לחברו כי ערוץ תקשורת אשר בבעלותו רודף אותו. או אז, יוכל למצער בעל הערוץ לבחון מעשי עובדיו, באמצעות קידום ויישום עיתונות חופשית, ולא כזו הרודפת אישית אדם דוגמת רוה"מ, דברים שיובאו באריכות בפרק הפסול העיתונאי שאביא מטה. מכאן, כי בקשת רוה"מ לגיטימית ביותר ובוודאי שאיננה עולה לכדי שוחד משום צורה.
  4.  
  5. עוד מלמדת הפרקליטות, כי קיים קרב ממשי בין YNET ל – WALLA, וכי כל צד מקדם מחנאות שונה. תיאור זה מלמד על פסול קיצוני בשימוש עיתונאי, וכי חופש העיתונות מת מזמן ואותו החליפה אג'נדה פסולה כפי שאתאר מטה בהרחבה.
  6.  
  7. מס' 31 לכ"א מוכח כי נתניהו העביר לאלוביץ' תיעוד המסקר פרסום שלילי באתר WALLA, ממנו אתם למדים כי לא כצעקתם, וזה אומר, כי גם ב – WALLA קיבל רוה"מ סיקור שלילי, והוא ביקש להוכיח למר אלוביץ' כי סיקור זה בוצע תוך הבאת עובדות המטעות הציבור, דברים שהפרקליטות הנכבדה שכחה לתאר. ככל ורוה"מ מעביר מסמך המתאר את הפסול שיש בפרסומי WALLA לבעליה, הרי שהציבור רק ירוויח בכך שייהנה מפרסום אמת.
  8.  
  9. בס' 38 לכ"א מפנה הפרקליטות לציטוטים מהודעות טקסט שעניינן חומר תקשורתי מבוקש בפרסום שבאף אחד מהם אין פנייה מאת רוה"מ ו/או משפחתו. כל מי שמבין פרסום יודע, כי עסקינן בעבודת יועצי התקשורת ו/או פעולות למול גופי השידור – כך העסק עובד. להלין על רוה"מ עולה לכדי חטא לאמת שכן כך הדברים צריכים להתנהל, כך עובדים גופים אלו. מה ביקש רוה"מ אם ביקש? הוגנות? שקיפות? פרסום ציבורי אמיתי? אם יש פסול, אזי יש לחסל את סגמנט יועצי התקשורת בישראל. מישהו בפרקליטות עצר לחשוב כיצד פועל שוק התקשורת בישראל?
  10.  
  11. מסעיף 78 לכ"א אנו למדים על מעורבות מר פילבר, לפיה הוא קידם למר לאלוביץ' הקלה בקבלת מסמך מיטיב המפחית תנאים מהותיים. ראשית מר פילבר שנתן המסמך, לא הואשם באיזו עבירה, דבר פסול לכשעצמו.
  12. שנית, בזק, חברתו של מר אלוביץ נפגעה עם או בלי המסמך. שלישית, הרפורמה בשוק התקשורת עברה והיטיבה עם הצרכנים, משמע כלל אין נזק ציבורי משום מין או סוג. על מה מלינים בפרקליטות? מה עשה רוה"מ שמצדיק אישום?
  13.  
  • וראו תיאור הפרקליטות בסעיף 85 לכ"א המתאר כיצד מר אלוביץ' ומנכ"ל וואלה מנסים לקדם ידיעה אודות דבר חדשותי שלמולם, עיתונאי המקדם אג'נדה פוליטית שונה מונע זאת. לפנינו ראיה ניצחת כי קיימת מגמה של עיתונאים וגופים לקדם אג'נדות המיטיבות עמם, בין היתר תוך פגיעה באמת, ו/או סילוף ו/או למצער על מנת לקדם אג'נדה סובייקטיבית. מה ביקש רוה"מ אם ביקש? הוגנות? סיקור אמיתי? קידום האמת בפני הציבור? הבאת האמת שלו לדברים?

לגוף האישום

  1. האישום הראשון, הוא כל כולו פאניקה של מר אלוביץ', שהאמין כי ככל ויפעל להלחיץ את מערכת התקשורת בוואלה שתסקר חיובית את רוה"מ, הדבר יטיב עמו. זו פעולה הגיונית ומתבקשת, וברור כי כל מי שמבקש עזרת המדינה יפעל שלא להכפיש את ראשיה, שריה ומקבלי החלטותיה, אולם אין באמור, ולא יכול להיות באמור שוחד, שכן רוה"מ פעל לקידום פעולות לגיטימיות, וממילא אין ולא יכול להיות מאום בטענה כי סיקור חיובי, עולה לכדי תמורה בנסיבות המקרה – נהפוכו, ניכר פרסום שלילי רב.
  2.  
  3. עובדות חשובות המנקות את רוה"מ מכל חשד ימצאו בכך כי בשום שלב, בשום צורה, לא התנה רוה"מ איזו פעולה ו/או סיכם איזה סיכום עם מר אלוביץ' אלא פעל משיקולים מקצועיים בלבד, בשים לב כי גם הממונים על האסדרה (רגולציה) בישראל אותה העת, אישרו הפעולות. למי בנינו שאיננו בקיא בפרטי הדברים, רגולציה היא הדבר הזה שמגן על הציבור מפני כוחות בשוק שיכולים, אם ירצו, להיטיב עם עצמם על חשבון הציבור. אם הממונה דאז אישר הפעולות, ברור כי אין כל פגיעה בציבור וכפועל יוצא, במישור המהותי הרי לא רק שלא מתקיימת עבירה, אלא ראיה ניצחת כי צד ג' אשר אישר הפעולה הוא הצד שתפקידו להגן על הציבור. במילים אחרות הציבור מוגן ואין במעשי רוה"מ בכדי לפגוע בציבור. נקודה. מכאן אין, ולא יכולה להיות הפרת אמונים.
  4.  
  5. האישום הראשון גם כלל התייחסות לפעולות מסחריות נוספות אשר שויכו לרוה"מ, אולם עיון מדוקדק בהם מלמד כי כל מה שעשה רוה"מ הוא לבקש את אנשי משרדו לסייע לקדם צורכי השעה, ובשום שלב לא להפר את הדין. מילים פשוטות, כל שעשה נעשה מכוח תפקידו, באופן סביר תוך הפעלת שיקולים מקצועיים גרידא. אין ולא הייתה שום פעולה שתמורה בצידה ואין ולא הייתה שום פגיעה בציבור, נהפוכו, הייתה הקפדה להוציא הדברים לאור.
  6.  
  7. ישאל הציבור בישראל מדוע להאשים בשוחד אם מדובר ממילא על סיקור חיובי ומעשים סבירים בלבד?
  8.  
  9. התשובה פשוטה ומאוד עצובה. בישראל יש חוק שאוסר שימוש בכסף שהושג בשוחד. וזה אומר כי הפרקליטות "אנסה" את החוק במטרה לייחס לעסקה בין חברת יס לבזק צביון שוחד פסול, בשים לב כי נעשתה בכסף לגיטימי, עליו שולם מס לגיטימי, אשר אושרה על ידי הממונה על ההגבלים העסקים באופן לגיטימי. מדוע? – משום שאז, התמורה שקיבלה יס, או שאול אלוביץ' בעל השליטה בה, תחשב תמורה שמקורה שוחד, ושאז יבקשו לקחת את הכסף הזה כעונש על המעשה.
  10.  
  11. האם האבסורד ברור? שאול אלוביץ, עשה עסקה בין 2 חברות שלו, המדינה אישרה את העסקה, הציבור לא נפגע, המיסים משולמים, ושאז, מנסים באמצעות חוק המגן על ציבור משוחד נבחרי ציבור, לשלוח יד לכיס של אדם פרטי שעשה עסקה עם חברות אשר בבעלותו ו/או בשליטתו. האם רק לכם פעולות אלו מזכירות משטרים קומוניסטים ו/או משטר רוסי העוצר אזרחים משיקולים פסולים? – הינה לכם גרסת ארץ ישראל.
  12.  
  13. וגם אם נניח כי רוה"מ סייע לחברו לקדם הנושאים מבלי שעבר על החוק, ונניח וקידם אישור מנהלי זה או אחר מבלי לעבור על החוק, האם זה מצדיק הגשת כתב אישום? לא מספיק נזיפה ובקשה לחדול ממקרים אלו בעתיד?
  14.  
  15. אולמרט לקח כסף לכיסו ושיבש הליכי משפט. מר דרעי שיקר וגנב, מר קצב פגע בנשים, כל מה שרוה"מ עשה הוא רדיפה לקבלת סיקור תקשורתי חיובי לאחר שכל עם ישראל ראה כיצד התקשורת מסכלת, פוגעת ומשפילה אותו ואת משפחתו לכדי עפר. על זה לא מאשימים אדם, בוודאי שהוא הקורבן.
  16.  
  17. מה מצפים במדינה? שתקשורת תרסק אדם ומשפחתו וזה לא ינסה להגן על עצמו ולהביא האמת בפני התקשורת?
  18.  
  19. הדבר משול לאדם הקשור בידיו, מוכה ומושפל, ושאז כאשר קם להגן על עצמו, המשפילים והמלעיזים קושרים קשר להצביע על כך כי הגנתו פסולה ואסור לו לפעול להגנתו. היכן נשמע הדבר המקומם הזה?

ב. האישום השני

עובדות מתוך כתב האישום

  1. בסעיף 25 לכתב האישום (להלן: "כ"א") הפרקליטות טוענת כי רוה"מ נטע רושם אצל נוני כי יסייע לו במבוקשו. טענה זו ריקה ממילא שכן נטיעת רושם לעולם תהא סובייקטיבית ואין לבסס עליה ביסוס עובדה אובייקטיבית.
  2.  
  3. מספרים כי הפגישות היו "חשאיות" אף שוכחים לציין היכן קיימת חובה לקיים פגישות שכולם לוקחים בהם חלק או כיצד רוה"מ חייב לקיים פגישותיו.
  4. הפרקליטות טענה כי רוה"מ פעל למנוע מהדורת סופ"ש בישראל היום, אבל ראו כי זו פורסמה.
  5.  
  6. בסעיף 39 לכ"א למדנו מלשון הפרקליטות כי רוה"מ לא התכוון ליתן לנוני איזו הטבה ו/או תמורה מלכתחילה – אולם ראו כי עדיין הגישו נגדו כ"א.
  7.  
  8. כל חטאו של רוה"מ באישום זה הוא קיום שיחות עם נוני, תוך שהפרקליטות כתבה בלשונה שבשום שלב רוה"מ לא התכוון ליתן לו דבר מה, משום סוג שהוא [ראו ס' 34 לכ"א]. אז על מה המהומה?
  9.  
  10. בס' 35(א) לכ"א מודה נוני כי המערכת מגויסת כנגד רוה"מ אשר שותק ולא משיב, ושאז מציע לרוה"מ שוחד שכמובן זה איננו לוקח. היש לכם רוה"מ ממלכתי יותר מזה?
  11.  
  12. הפרקליטות גרסה כי המוטיבציה של רוה"מ לקדם אינטרסים של נוני נעוצה לשיטתם בתקוות רוה"מ "לשפר סיכויו להיבחר משמעותית" לשון הפרקליטות. אך ראו, כי אין קשר סיבתי בין שיפור הסיכוי לבחירות לבין פרסומי קבוצת ידיעות, שכן הציבור בישראל לא בוחר לפי ידיעות, ואם כן, יש למנות את רוה"מ לראש ממשלה לקדנציה נוספת רק בגלל הנזק והרדיפה שחווה מנוני מאחר וזה גרם לו לנזק מתמשך בפרסום שלילי זדוני כפי שטען בפניו בשיחתם.
  13.  
  14. כל שעשה רוה"מ, הוא קיום שיחות שכנוע לנוני שיחדל מפרסום שלילי, בתקווה שזה יפעל למען האמת ללא קבלת תמורה משום סוג שהיא.

לגוף האישום

  1. אישום זה מגוחך ואין דרך אחרת להגדירו. רוה"מ מואשם כי בשל סחיטה מתמשכת של בעל השליטה בידיעות אחרונות, מי ש"סובב את הספינה" כנגדו במוצהר ובמכוון, יהיה מוכן "לסובב את הספינה" (מתוך כתב האישום) לטובתו באם רוה"מ יפעל לקדם חוק שיסייע לעסקיו של נוני.
  2.  
  3. וחשוב לדעת. רוה"מ לא רק שלא הסכים להצעה, אלא גם במימד המשפטי בשאלת יסוד הכוונה ציינה הפרקליטות כי רוה"מ אף לא התכוון לעשות כן. הפרקליטות יודעת שלא הייתה כוונה להיענות לשוחד, ובמקום לתת פרס לרוה"מ שלא הסכים לקבל שוחד, הם טוענים כי העובדה שישב והמשיך לשוחח עם נוני הוא הפר אמונים. לקרוא ולא להאמין.
  4. במקום שהמדינה תבוא ותאמר הופה למדנו השיטה, למדנו כי התקשורת "מסובבת ספינות" כנגד נבחרי ציבור, ובעשותה כן גונבת דעת קהל של מיליוני תושבים בישראל בניגוד לחופש העיתונאות ויש למנוע זאת – הפרקליטות מטילה דופי במי שלא לקח שוחד שהוצע לו ואף לא התכוון לכך.
  5.  
  6. רוה"מ מבין כי התקשורת התגייסה כנגדו בין היתר בשל קשריהם של עופר שלח, יאיר לפיד, מרב מיכאלי ושפע חברי כנסת אשר כל כולם היו עיתונאים ופועלים כקליקה סגורה לקידום רדיפת רוה"מ תוך שהם מקבלים סיקור חיובי מחבריהם לשעבר.
  7.  
  8. רוה"מ מבין כי נותר לו רק להתחנן ו/או להוביל לכך שההסתה כנגדו תיפסק. זה בדיוק מה שעשה אך הגם שלא לקח שוחד, די לפרקליטות למצוא בו כמי שהפר אמונים לציבור בישראל. איך ניתן בכלל ליישב דבר מעוות שכזה? רוה"מ מבקש כי בעל השליטה בידיעות אחרונות שהציע באמת שוחד יחדל לפרסם עליו פרסומי רדיפה, ושאז מקבל תנאי לשוחד ולא נענה, מוצא עצמו כמי שהפר אמונים לציבור. פשוט בלתי נתפש.
  9.  
  10. כל שעשה רוה"מ הוא איסוף ראיות כנגד נוני, להוכיח כי התקשורת בישראל התגייסה בכדי לרסק אותו. הוא הצליח בזה, ולימד את הציבור כי מעשי נוני פסולים והוא הקורבן. לא היה נכון להגיש נגדו שום אישום בנושא זה.

ג. האישום השלישי

עובדות מתוך כתב האישום

  1. בסעיף 2 לכתב האישום (להלן: "כ"א") כותבת הפרקליטות כי בין רוה"מ למילצ'ן קיימת חברות אמיתית וותיקה. כך נכתב כי מר מילצ'ן אף פעל לקידום אינטרסים של רוה"מ ושל המדינה. עוד עולה כי השניים חלקו נסיעות משותפות רבות ביותר [ראו את סעיף 2(ה) לכ"א].
  2.  
  3. בסעיף 31 לכתב האישום הפרקליטות טוענת כי רוה"מ פעל לקדם הארכת תקנות המיטיבות עם תושבים חוזרים, ובעשותו כן, פעל למעשה לטובת מילצ'ן. עיון בתקנות היה מלמד כי אלו מיטיבות עם כל יהודי בעולם המבקש לשוב לישראל ולהביא כספו, אולם הפרקליטות מצאה לשייך זאת למילצ'ן רק בשל העובדה שנושא זה הועלה מצדו מבלי שעצרו לבחון את טובת המדינה. בסעיף 38 נטען כי רוה"מ שיתף את יאיר לפיד שהיה שר האוצר בנושא, בשים לב כי התקנות טובות לכל יהודי העולם. אך ראו, הפרקליטות מצאה טעם נפגם אף בזה ואף לא בדקה מדוע התנגד מר לפיד לנושא, בוודאי רק בכדי לפגוע ברוה"מ משיקולי אגו.
  4.  
  5. חיבור בין פעולות רוה"מ למילצ'ן נצבעו על ידי הפרקליטות כמחויבות הנובעת מכוח מתן סיגרים ושמפניה. אין לקבל טענה זו מהטעם כי כל אחת מהפעולות בהן היה מעורב רוה"מ תואמות את אינטרס המדינה והציבור, ואין בהן משום מתן הטבה שמיטיבה עם איש על חשבון הציבור. רוה"מ לא פגע ו/או פעל בניגוד לאמון הציבור שניתן לו.
  6.  
  7. נהפוכו, בשל היות רוה"מ מבין כלכלה, הוא ידע לנתח ולקדם פעולות שטובות לציבור תוך שזה אדיש להטבה האישית של חברו. אציע לקוראים לקרוא את כ"א ולבחון האם כל פעולה שעשה רוה"מ טובה לכולנו כציבור או לא. שימוש בהוראות החוק לפגוע בציבור, בזמן שהחלטות רוה"מ אותה העת דווקא היטיבו עם הציבור, הוא פסול שאין ליתן לו יד.
  8. עוד עולה מכתב האישום כי מילצ'ן פנה לנוני וביקש אותו לחדול מפרסום שלילי, ו/או לא אמיתי (השערת הכותב) בעניין רוה"מ. יש לכם חברות טובה מזו? היש לכם ראיה טובה מזו כי נוני פעל כנגד רוה"מ באופן אישי? היש לכם ראיה טובה מזו כי רוה"מ נרדף על ידי נוני שאז ניסה לסחוט אותו ולא צלח?
  9.  
  10. כך גם עיון בס' 16(ד) מלמד כי מר פאקר נתן לנתניהו להשתמש בביתו על תכולתו. היכן הפסול? האם אני את או אתם מאפשרים לחברינו שימוש במשאבינו ורואים בכך פסול? זו חברות במובנה הכנה ביותר. העובדה שפארקר מיליארדר איננה עניין הציבור. האחד מלא במשאבים וחומר, השני פחות, חברות היא חברות. לרוה"מ, גם חברים דלי אמצעים. הציבור יופנה לחבריו (עד היום) מנעוריו לבחון הדברים. אלא לנו לשפוט אדם בשל קשר "צבעוני" עם שני חבריו העשירים, בוודאי כאשר בצדם עוד חברים רבים וטובים המוסתרים מהציבור בכדי לפגוע ב"פיקנטרית" האישומים.
  11.  
  12. בסעיף 20 לכ"א מבקשים ללמדנו כי הסיגרים והשמפניות שנתן מילצ'ן לרוה"מ, מבוססים על זיקתו כראש ממשלה. זו סברה שאיננה נכונה ודי בקיום קשר חברות אמיתי וכנה לדחות טענות מסוג אלו.
  13.  
  14. בסעיף 10 לכ"א מתואר רוה"מ כמי שבחן סיוע בשוק הפרסום הישראלי, ושאז בחינה זו משויכת לטובה עבור מילצ'ן. נכון כי מילצ'ן העלה הנושא, אולם פתרונו היה מיטיב עם כל שוק התקשורת הישראלי ואף משפר את תוכן השידורים שהציבור היה מקבל. איפה הפסול?
  15.  
  16. בסעיף 30 לכ"א מנסים בפרקליטות לכרוך בין סיגרים ושמפניה לקידום אורכה לוויזה שביקש רוה"מ עבור מילצ'ן. שוכחים לציין כי מילצ'ן פעל בשירות המוסד ולמדינה אינטרס גדול להמשיך ולאפשר הימשכות הישארותו בארה"ב, בשים לב כי ממילא מדובר בהליך טכני ורוה"מ לא ניצל מעמדו להקנות למילצ'ן איזו זכות שלא מגיעה לו. כל שעשה רוה"מ הוא לסייע לחבר שלו וזאת עשה במסגרת היותו ראש ממשלת ישראל המכיר שרים בארה"ב. מדוע פעולה זו, שמהותית אין בה שום פגיעה בציבור, בשום צורה, אמורה חלילה להתפרש כהפרת אמונים לציבור? דווקא שיקול הדעת של רוה"מ בנושא לא יכול היה לפגוע בציבור ו/או לקדם איזו פעולה על חשבונו.
  17.  
  18. בסעיף 43-46 לכ"א מספרים על פגישה חברית, ארוחת ערב של ממש, במסגרתה שוחחו מילצ'ן ורוה"מ על תקשורת עסקים וכלכלה, דברים לגיטימיים ביותר. בסיום השיחה ביקש רוה"מ ממנכ"ל משרד התקשורת לבדוק נקודה כלכלית חשובה בשאלה מסחרית. הוא לא גנב. לא קיבל טובה, לא קידם עצמו, לא הפך שותף, סה"כ ביקש לבדוק האם ניתן ונכון לקדם נושא זה. בתוך האמור, ומסעיף 55 לכ"א נלמד, כי ממילא נושא זה לא קודם ולא התגבש לכדי איזו תוצאה.

לגוף האישום

  1. האישום השלישי מנסה לכרוך בין סכום כולל של סיגרים ושמפניות שהעביר חבר אישי וקרוב של רוה"מ וחבר נוסף אליו בשים לב כי לא ניתן ו/אי אפשר לקשור בין איזה מעשה שעשה רוה"מ למתנות מחבריו, בשים לב, כי גם לרוה"מ מותר שיהיו חברים.
  2.  
  3. הפרקליטות סבורה כי שיחת טלפון במסגרתה ביקש רוה"מ מאת ממשל ארה"ב סיוע באורכת הוויזה של מר מילצ'ן עולה לכדי ניצול מעמדו ופגיעה בציבור. הפרקליטות שכחה כי מילצ'ן, מי שפעל בשירות המוסד, מקדם אינטרסים רבים של העם היהודי, ולנו, כעם, ללא קשר לרוה"מ, טוב נכון וראוי ליתן לו סיוע מסוג זה, בשים לב כי ממילא אין עסקינן באיזה שוחד ואין לקשור בין שמפניה וסיגר לאירוע מסוג זה.
  4.  
  5. עוד ראו כי הפרקליטות סבורה כי קידום מיזם כלכלי שיטיב הן עם כלכלת ישראל, והן עם הפלסטינאים מעלה טעם נפגם מאחר ורוה"מ, שמבין כלכלה, ביקש לקדם מיזם זה, שאגב לא צלח.
  6.  
  7. המיזם ביקש לקדם הקמת אזור סחר חופשי המאפשר גידול בפריון באזור, כמו גם מהלך היה בו להגביר תוצר ולשפר יחסינו עם שכנינו הפלסטינאים. רוה"מ, שמאוד מבין כלכלה, מבין שמהלך זה טוב ליהודים ולמדינה, מקדם זאת בשקיפות. אך ראו כי במקום לקבל פרס, הוא חוטף על הראש בכך שפעל לקדם נושא זה משום שזה קשור לחברו, שאך במקרה נותן לו סיגרים ושמפניה. מילים אחרות, לרוה"מ אין % במיזם, אין קשר, אין זיקה אישית, אבל לפרקליטות זה מספיק בכדי לאנוס הסיטואציה ולקשר קידומה בגין סיגרים ושמפניה. שיתביישו להם שם.
  8.  
  9. לאחר שרוה"מ לא נחשד בשוחד ממשי עד שלב זה, החליטו, יאיר לפיד וחבריו במשרד האוצר, כי לבקשתו של מילצ'ן להאריך תקנות המאפשרות פטור ממס לתושבים חוזרים יש להשיב בשלילה. או אז, שהתערב רוה"מ והסביר כי המיליארדים של מילצ'ן בישראל יתרמו לכלכלה (וראו כי כלכלה הוא מבין) וכי ממילא בעבר חוקקו חוקים ותקנות מסוג אלו על מנת להביא יהודים עשירים עם כספם לישראל (ראו חוק "אייזנברג" – תיקון החוק דאז לעידוד השקעות) התנגד לכך יאיר לפיד, אשר מבין כלכלה בדיוק כמו שהח"מ מבין בייצור חשמל בירח. מילים אחרות, תכלית החוק והתקנות היא הבאת כסף לישראל וזו נדחתה בלא היגיון וטעם ממשי, רק בכדי לעשות דווקא לרוה"מ. הקשר של רוה"מ ומר מילצ'ן מבוסס על חברות אמיתית.
  10.  
  11. כך בין הדברים נולד רעיון למזג את קשת ורשת ולאפשר למר מילצ'ן להיות בעל עניין בדבר מתוך הבנה כלכלית שכל ערוצי הטלוויזיה בישראל בבעיה כלכלית, בין היתר בשל גודל השוק ולמלצ'ן די כסף להצטרף לעסקה מסוג זו שגם תטיב עם כלל השוק בישראל. עסקה זו בסוף לא יצאה לפועל ואולם רוה"מ פעל בעניינה בשקיפות במסדרונות השלטון מתוך אמונה כנה שזו טובת הציבור בישראל. אגב היא באמת טובה וחבל שמילצ'ן לא הביא כספו, ממנו הייתה מרוויחה המדינה מיסים שהיום משולמים בארה"ב.
  12.  
  13. רוצים לראות איוולת נוספת? – הנה ראו כי מילצ'ן בכובעו כחבר רוה"מ סיפר על הבעיה והמורכבות בשוק הפרסום הישראלי בגין עמלת יתר קיצונית שגובים משרדי הפרסום. בקצרת האומר, עסקינן בעמלה החוזרת למפרסמים מתוך התקציב המשולם לערוץ התקשורת המשדר את הפרסום של המפרסמים. הדבר גרם לנזק כלכלי לערוצי הטלוויזיה, ואפשר למשרדי הפרסום לגבות סכום גבוה מהמפרסם בתוספת קבלת כסף מהתקציב ששולם לערוץ התקשורת. מילצ'ן סבר ובצדק, כי על המחוקק לתת דעתו לדבר וכך עשה. מה בין זה לבין שוחד והפרת אמונים – כלום. עסקינן בכל ערוצי התקשורת, בכל משרדי הפרסום, ובכשל שוק המחייב ו/או מצריך בדיקה מתאימה ועניינית.
  14.  
  15. מר פאקר הוא מי שהעריץ את רוה"מ וחברו של מר מילצ'ן. פאקר בחר מרצונו להעניק לרוה"מ סיגרים והתיר לו להשתמש בביתו – חברים. רוה"מ בשום שלב לא נתן לו מאומה, ולא קיבל ממנו דבר סביר יותר מהמקובל בין חברים ובזה מסתיים הקשר שבין השניים ואין למה ו/או במה להרחיב בעניינו.
  16.  
  17. כבר עתה יאמר כי לרוה"מ מותר שיהיו חברים. העובדה כי חלקם מיליארדרים וסטנדרט הפינוק או עושרם הסובייקטיבי אין בו למנוע שינוי הסטנדרט או הנוהג רק בשל העובדה כי חברת רוה"מ. מילים אחרות, אם מיליארדר, שולח לחברו סיגרים ושמפניה לאות חיבה, בין היתר כי הוא פשוט עשיר כקורח, אין פסול בהתנהגות זו בין חברים. זה כוח הכסף והוא חלק בלתי נפרד מחיינו ואל לנו להיתמם ולצאת מנקודת הנחה כי במתנות אלו טעם נפגם כאשר לא כך הדבר.
  18.  
  19. בשבתי לכתוב דעתי המנומקת זו, מנהל בכיר סיפר לי על חבר יקר שלו העובד במס הכנסה בחדרה ושאל אותי אם זה בסדר לתת לו מתנות?. השבתי לו, בדיוק כפי שאני כותב כאן אליכם, כי ככל ותיק המס שלו איננו בחדרה, ויש חברות אמיתית, אין פסול בדבר ובלבד שאת המתנות אי אפשר להמיר לכסף, וצביונן הוא על בסיס צריכה אישית.
  20.  
  21. יין הוא יין וסיגר הוא סיגר. כל שקיבל רוה"מ במשך שנים ארוכות יכול היה לעלות כולו, 10,000 ₪, או 600,000 ₪, תלוי בסוג והאיכות, ואין ללמד כי העובדה שמדובר באיכות גבוהה מצד אנשים בעלי ממון רב, אסור לשפוט לפי האיכות אלא לפי המהות – יין וסיגרים.
  22.  
  23. בגין האישום השלישי, עליו התקשורת חגגה ורמסה את כבודו של רוה"מ, הוחלט להאשימו בהפרת אמונים בלבד דברים שמלמדים על התגמדות וגימוד האשמות כולן.

הפסול העיתונאי וחובת ענישה ואסדרה בחוק הישראלי

  1. עם ישראל חב תודה יחידה לפרקליטות והיא לא כתב האישום כנגד רוה"מ. גם לא בשל העובדה שכינו אותו "הנאשם נתניהו" במקום לקרוא לו ראש הממשלה בכתב האישום. התודה נעוצה בכך שכל ישראלי ששלטון החוק חשוב לו למד מהאישום השני כמה התקשורת בישראל רעה, עוינת מסוכנת ולא חופשיה, דברים שהכותב מביא כבר שנים.
  2.  
  3. הציבור בישראל למד כי התנהגותו של נוני עולה לכדי סחטיה, איום והודאה כי הוא מגויס נגד רוה"מ. זה יכול היה להיות כנגד כל אזרח במדינה ולתקשורת כוח שמחייב ריסון בין היתר כאמור בכתיבתי מטה.
  4.  
  5. אני קורא מכאן למחוקק, לקדם חקיקה המגבילה את חופש העיתונות במובן שמחייב ביקורת על תכני הפרסום בשים לב כי מי שיפעל בניגוד לקריטריונים יחויב בדין פלילי, בין היתר בשל חובת שלטון החוק להגן על הציבור מפני הטעיה וגניבת דעת ציבורית שמדברי נוני למדנו כי נעשתה כאן שנים.
  6.  
  7. ככל ויקבעו תקנות המחייבות עיתונאים וגופי תקשורת לפעול בניקיון כפיים, הרי שאז הציבור ייהנה מחופש דעת עיתונאי מחד, ומקרים כמו האישום השני לא יוכלו להתקיים מהטעם הפשוט שמלכתחילה לא יתאפשר "לסובב ספינה" כנגד שום אדם או גוף בישראל מאידך.
  8.  
  9. בשים לב לאמור לעיל, אני סבור כי יש להטיל איסור על כל כתבי התקשורת לקדם שום מותג ו/או גוף מסחרי על חשבון דעת הקהל, שכן האמור עולה לכדי גניבת דעת קהל בכסות פרסום סמוי ממי שאמור לספק ידיעות תקשורתיות ו/או תכנים רלוונטיים.
  10.  
  11. אין זה מתפקיד התקשורת להציג לציבור מותגים ולהיטיב עם מי "ששיחד" והלביש שדר/ית זו או אחרת במותג זה או אחר. לעמוד על דעתי – ראו את חיים אתגר אשר לבוש תמיד בחולצות של מותג GANT, ולא בכדי ו/או בטעות. הוא עושה תוכנית על צדיקים, אבל בפועל גונב דעת קהל ומשדר פרסום סמוי.
  12.  
  13. כמו כן יש לחייב בדין את כל העיתונאים שהכפישו וטענו כזבים בעניין רוה"מ בנושאים שלא הובאו בכתב האישום ושלא נכללו בו מאחר ופעלו להכפיש ולהזיק לנבחר ציבור. כל אחד מהם חייב בדין פלילי על שהטעה את הציבור ופגע בשלטון הדמוקרטיה בישראל, דברים שהובילו אולי עתה לצורך לילך לבחירות נוספות בהיקף נזק של מיליארדי שקלים.
  14.  
  15. אחרון דבר, יש לחקור את כל הפוליטיקאים שעסקו ו/או היו קרובים לתחום העיתונות אי פעם, ולבחון שידול ו/או בקשה ו/או כל דבר שעשוי היה לקדם אותם, ולגזור עליהם דין שווה לזה המבקשים לגזור על רוה"מ. אני סבור שדי ביישום האמור כאן, בכדי לשלוח לכל הפחות, למשל, את יאיר לפיד לכלא לשנים ארוכות (על דרך ההמחשה בשימוש התקשורתי שעשה מכוח היכרותו עם הכתבים והתוכניות השונות והכל לכאורה).

סיכומם של דברים

  1. במישור המשפטי ראו כי ההר הוליד עכבר, וכי כל מעשי רוה"מ שפורסמו בתקשורת מסתיימים היום בקול ענות חלושה. אין להרשיע את רוה"מ בשוחד ולא בהפרת אמונים. לכל היותר בנזיפה ובקשה לשנות הרגליו ככל ויש בהם פגם חברתי.
  2.  
  3. אם עסקינן בפגיעה באמון הציבור, תתכבד הפרקליטות להסביר כי מחצית מתושבי המדינה מביעים והביעו אמון ברוה"מ והעניקו לו מנדט לנהל ולהרכיב הממשלה במסגרת מפלגת הליכוד למרות ההכפשות הרבות.
  4.  
  5. עסקינן באדם שהביא את ישראל למקומות נפלאים וניהל ומנהל ביד רמה את חיי האזרחים, בשים לב כי תמיד יש מקום לשיפור – אצל כל אדם ובכל מקום.
  6. יש למצות את הדין עם גופי התקשורת ואנשי התקשורת כולם, ולפעול כי בישראל תקוים אסדרה חקיקתית עם ענישה פלילית בצידה כנגד כל שימוש פסול בתקשורת לפגוע ו/או להפגיע אדם או חברה, במעשים לא מבוססים, רעים ופסולים כפי שנלמד באישום השני אך לא רק.
  7.  
  8. אני סבור כי התקשורת בישראל צריכה להיות חופשיה מחד, אך מרוסנת ואחראית מאידך. תקשורת היא במהותה מדווחת, לא חוקרת, שופטת ומוציאה אל הפועל. אילנה דיין ועומרי אסנהיים אינם שופטי בית המשפט העליון, ועורך תוכניות תחקיר למיניהן ואנשי הצוות אינם משטרת ישראל האמונים על חקירה.
  9.  
  10. שהתקשורת חוקרת במקום המשטרה וגופי החקירות, כיצד יכול להתקיים אמון הציבור במשטרה?. כאשר האיום בפנייה לתקשורת מפחיד יותר מתלונה במשטרה, על המחוקק ובתי המשפט להתעורר ולהחמיר עם תקשורת פסולה ובלתי אחראית.
 
כעת ישאל עצמו כל אזרח, האם אנו רוצים ראש ממשלה המעשן סיגר ושותה שמפניה, או תקשורת מסוכנת וסחטנית שמעשיה עולים לכדי גניבת דעת קהל?
  1.  
  2. טעם לזיכוי ראש הממשלה מהאישומים ימצא בעובדה כי דינו וגורלו נחרצו על ידי תקשורת מזהמת שפעלה להפגעה רבתית ואינוס שלטון החוק למצוא רבב במעשיו, כאשר כאמור לעיל ניתן היה ורצוי לראות את הדברים אחרת.
 
  1. ביני לביני אאחל לזיכוי רוה"מ מהאישומים ולעתיד טוב יותר לנו, לילדנו, בשים לב לקיומה של תקשורת אחראית ולא מזהמת. אגב יאמר, כי הכותב לא הצביע למפלגת הליכוד, ושומר את דעותיו הפוליטיות לעצמו.
 

על הכותב

עו"ד אייל שטייניץ (LL.M) מחזיק במשרד פרטי לעריכת דין העוסק בתחומי המשפט השונים, ומשמש בורר המוסמך לדון בסוגיות ומחלוקות משפטיות כלכליות מגוונות. אין באמור משום ייעוץ משפטי אלא דעתו של הכותב המובאת לציבור הרחב ואין להיבנות ממנה. עסקינן בחוות דעת אישית שאין בה לפגוע ו/או להכפיש שום אדם. eyal@steinitz-law.co.il.